הטוהר של ממסים עם כלור הוא אינדיקטור מרכזי לאיכות המוצר, המייצג בדרך כלל את החלק של תרכובת המטרה בתוך המוצר, מבוטא כשבריר מסה או נקבע באמצעות שיטות אנליטיות אחרות שצוינו. ממיסים עם כלור נפוצים כוללים דיכלורומתאן, כלורופורם, טריכלורואתילן וטטרכלורואתילן; דרישות הטוהר משתנות בהתאם לסוג ולדרגה הספציפית של המוצר. בדרך כלל, מוצרים בדרגה תעשייתית מתוכננים לעמוד בדרישות של תהליכי ייצור ושיקולי עלות, ואילו מוצרים בדרגת ריאגנט או בדרגת טוהר גבוהה כפופים לפיקוח מחמיר יותר על זיהומים. יש לאמת טווחי טוהר ספציפיים מול המפרט הטכני של המוצר, מכיוון שלא ניתן ליישם ערך יחיד באופן אוניברסלי על כל הממיסים הכלורים.
זיהומים בממיסים עם כלור מורכבים בעיקר מלחות, חומרים חומציים, שאריות חומרי גלם, תרכובות אורגניות אחרות וזיהומים אנאורגניים עקבות. זיהומים אלה יכולים להשפיע על כוח ההמסה של הממס, היציבות הכימית והביצועים הכוללים. לדוגמה, בסינתזה כימית עדינה, לחות או זיהומים חומציים עלולים להפריע לתגובות מסוימות; בניקוי מדויק או בעיבוד חומרים, חומרים לא נדיפים ושאר זיהומים אחרים יכולים לפגוע באיכות המשטחים המטופלים. לכן, מעבר לטוהר תרכובת המטרה, חיוני לקחת בחשבון גורמים כגון תכולת לחות, חומציות, צבע, שאריות אידוי ופרמטרים ספציפיים אחרים של טומאה, בהתאם ליישום המיועד.
יש לאמת את הטוהר של ממיסים עם כלור באמצעות תיעוד איכות המוצר וטכניקות אנליטיות מתאימות, כגון כרומטוגרפיה של גז או שיטות קביעת לחות. עבור תהליכי ייצור עם דרישות איכות מחמירות, חיוני להגדיר בבירור את השיטות לחישוב טוהר, את ההליכים האנליטיים שיש להשתמש בהם ואת הגבולות המותרים לזיהומים, ובכך למנוע פערים בהערכה הנגרמים על ידי תקני בדיקה משתנים. יתר על כן, טוהר גבוה אינו מעיד בהכרח על רעילות נמוכה יותר או מופחת סיכון סביבתי; כמה ממסים עם כלור עדיין עלולים להוות סכנות בריאותיות משמעותיות, אפילו ברמות גבוהות של טוהר. כתוצאה מכך, בעת בחירת מוצר, יש להעריך בו-זמנית דרישות טוהר, התאמת תהליך, בטיחות תפעולית ותקנות סביבתיות.
